שיר

הלוואי שאדע!

"שלג נושר מענף העץ על האדמה, אותו הקול כשהאדם גווע" - שיר מאת יוהנה ונהו. תירגם מפינית: רמי סערי

יוהנה ונהו
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
יוהנה ונהו

הלוואי שאדע! – מי שמבוגר אמור לדעת. אני לוקחת את המענה מן הוו, לובשת אותו, את המעיל הכבד. הולכים כאן בדרך המפולסת בבוקר לעבודה, מהעבודה לחנות, מהחנות הביתה. כובע פרווה ומגפיים יציבים יאים לשם כך. הלוואי שאדע, אני הולכת בגשם השלג עם אהבתי השוברת: אם תשאל, אלך לאן שלא יהיה, לשום מקום, אם כי הרכבות נוסעות, אני הולכת במסלול גשם השלג ומוליכה את אור המתעייפת ועוצרת מדי פעם בפעם. שלג נושר מענף העץ על האדמה, אותו הקול כשהאדם גווע, עליך לדבר כל הזמן בקול המתאים מתחת ללשון, מתאים ללב כואב, לקרוא בו לאהבה, לפעמים היא מגיעה, יד חשופה מתחככת ביד בלב המון אדם, תני עוד! והרי זה פלא, היא נותנת עוד ועוד.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ