כל יום הוא טרבלינקה |

כשהמלים מגויסות למען החיות

הגיליון של "הליקון", שמוקדש "למען החיים הנטבחים בכל רגע נתון", מראה איך סופרים ומשוררים ערערו על הקונסנזוס המושרש ביותר בהיסטוריה האנושית

אורנה רינת
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אורנה רינת

הליקון 104 - למען החיים הנטבחים בכל רגע נתון

עורכים: דרור בורשטיין, חן ישראל קלינמן, רון דהן. 135 עמ', 
64 שקלים

"אלה אשר ברזִלם ימעכו בגרונו של העגל,/ אלה אשר ישמעו בשלוָה געִיַת הגֹוֵע,/ או הטובחים את הגדי הפועה ובוכה כמו ילד - הרחוק עוונם מן הרצח?" – מאז כתב המשורר הרומי אובידיוס את הדברים הללו עבר הידע המדעי שצברה האנושות מהפכות עצומות. הטלטלה שעברה החומה שהוצבה בין האדם "הנברא בצלם" לבין "החיה", בעקבות התיאוריה הדרוויניסטית, וכן המהפכה שהתחוללה בעשורים האחרונים בחקר התנהגות בעלי חיים, הובילו לשינוי רדיקלי בתפישת עולמם המנטלי של בעלי חיים. יכולתם לבכות כבר מעוגנת רשמית בממצאים המדעיים, אבל געיות הגוועים ופעיות הנטבחים רק הולכות ומתרבות.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ