בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לַמֵתִים יש מִצוָה אַחַת: לְהִשְתַכֵּחַ, והם מִתְקַשְים לְקַימָה

בין שכול לשכול מתגלים הבהובי אהבה בשיריה של חמוטל בר-יוסף, שבוחנים נקודות בביוגרפיה שלה כאילו היו אלה דגימות ביופסיה של רקמת חייה

תגובות

שריקה
 חמוטל בר־יוסף. סדרת ריתמוס, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 95 עמ', 64 שקלים "רק על עצמי לספר ידעתי" - מי לא יכיר את שורת הפתיחה המפורסמת ביותר של רחל, היא המשוררת רחל בלובשטיין. אותו וידוי אישי על קוצר ידו של המשורר, המסוגל למסור רק וידויים אישיים. השורה נהפכה לביטוי שגור בעברית, אולי שלא בטובתו של השיר שהיא פותחת. רק לעתים נדירות אנו מעיינים גם בהמשכו של השיר, שנכתב בערוב ימיה הקצרים של רחל. הנה הבית האחרון, על שתי השאלות הרטוריות מלאות החרון ומפח הנפש החותמות אותו: " כָּל אָרְחוֹתַי...

קבלו גישה מלאה לכל תכני הארץ באתר ובסמארטפון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו