לַמֵתִים יש מִצוָה אַחַת: לְהִשְתַכֵּחַ, והם מִתְקַשְים לְקַימָה

שריקה

חמוטל בר־יוסף. סדרת ריתמוס, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 95 עמ', 64 שקלים

"רק על עצמי לספר ידעתי" - מי לא יכיר את שורת הפתיחה המפורסמת ביותר של רחל, היא המשוררת רחל בלובשטיין. אותו וידוי אישי על קוצר ידו של המשורר, המסוגל למסור רק וידויים אישיים. השורה נהפכה לביטוי שגור בעברית, אולי שלא בטובתו של השיר שהיא פותחת. רק לעתים נדירות אנו מעיינים גם בהמשכו של השיר, שנכתב בערוב ימיה הקצרים של רחל. הנה הבית האחרון, על שתי השאלות הרטוריות מלאות החרון ומפח הנפש החותמות אותו: " כָּל אָרְחוֹתַי הִלִּיז וְהִדְמִיע/ פַּחַד טָמִיר מִיַּד עֲנָקִים./ לָמָּה קְרָאתֶם לִי, חוֹפֵי הַפֶּלֶא?/ לָמָה כְּזַבְתֶּם, אוֹרוֹת רְחוֹקִים?"