לַמֵתִים יש מִצוָה אַחַת: לְהִשְתַכֵּחַ, והם מִתְקַשְים לְקַימָה
בין שכול לשכול מתגלים הבהובי אהבה בשיריה של חמוטל בר-יוסף, שבוחנים נקודות בביוגרפיה שלה כאילו היו אלה דגימות ביופסיה של רקמת חייה
שריקה חמוטל בר־יוסף. סדרת ריתמוס, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 95 עמ', 64 שקלים "רק על עצמי לספר ידעתי" - מי לא יכיר את שורת הפתיחה המפורסמת ביותר של רחל, היא המשוררת רחל בלובשטיין. אותו וידוי אישי על קוצר ידו של המשורר, המסוגל למסור רק וידויים אישיים. השורה נהפכה לביטוי שגור בעברית, אולי שלא בטובתו של השיר שהיא פותחת. רק לעתים נדירות אנו מעיינים גם בהמשכו של השיר, שנכתב בערוב ימיה הקצרים של רחל. הנה הבית האחרון, על שתי השאלות הרטוריות מלאות החרון ומפח הנפש החותמות אותו: " כָּל אָרְחוֹתַי...
תגובות
דלג על התגובותתודה!
תגובתך נקלטה בהצלחה, ותפורסם על פי מדיניות המערכת
באפשרותך לקבל התראה בדוא"ל כאשר תגובתך תאושר ותפורסם.
אנא המתינו……
תודה!
תגובתך נקלטה בהצלחה, ותפורסם על פי מדיניות המערכת
אירעה שגיאה בעת שליחת התגובה
אנא נסה שנית במועד מאוחר יותר