שיר |

בביתה של אמילי דיקינסון, אמהרסט, מסצ'וסטס

"הִתְאַדּוּ. בַּקִּירוֹת מַבְלִיחִים נְחִילִים - / קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ גּוֹוְעוֹת - אֱלֹהִים שֶׁבּוֹ לֹא / הֶאֱמִינָה עֵינָיו בָּרְחוֹב, סֶרֶט נָע"

רוברט וייטהיל-בשן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
רוברט וייטהיל-בשן

המשוררת אמילי דיקינסון מתה ב–15 במאי 1886. לא מכבר ביקרתי בביתה באמהרסט שבמסצ'וסטס, לא הרחק ממקום מגוריו של בני. בית דיקינסון נמצא כעת בשלבי שחזור למצבו המקורי בשלהי המאה ה–19, לרבות חדרה של המשוררת בקומה השנייה, המשקיף אל הרחוב הראשי. בסלון עומד הפסנתר שלפניו ישבה והלחינה בלבה קומפוזיציות שניגנה בשעות הקטנות של הלילה, ואורחים שהזדמנו ללון בבית העידו שהמוסיקה "מוזרה מאוד ואף יפהפייה מאוד". עם מותה בדלקת הכליות והיא בת 55, נשארו בחדרה כאלפיים שירים. היא לא השאירה אחריה אף פרטיטורה אחת, כך שהמוסיקה שלה אבדה לעד.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ