אוי, לא. לפני שעה נכנסתי למאגר של התחקירניות

תחקירניות, אוחזות במחשופיהן פצצות שכנוע; מוניות. הלוך־חזור עלינו, לא צריך חשבוניות. ואתה, ז"א, אני - מה כבר אנוכי האנוכי צריך בחיים האלה?

אודי שרבני
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
אודי שרבני

אוי, לא. אוי, וי
זמיר.
איזה חוסר אפשרויות
אני ברשימות
לפני שעה נכנסתי למאגר של התחקירניות.

לפני כן, התפתיתי - כמה פתטי - להזמנתן.
לא ממש רציתי, אבל לך תתווכח אתן.
הרי תחקירניות, ממש כמו לפני פגישות עיוורות
יש להן בקול גישה כזאת
שאתה בטוח שתיתן שם, לזאתי זאת.
שעל הפגישה הראשונה
תי(נ)תן לה, לזאתי, עוד לפני שהחשבון מספיק לנחות.
וזה מאוד פשוט, איך שזה מתחיל לשבת ולזחול. אחרי זה לעמוד וללכת
והנה, השם שלך על לוח שעם, במשרדי ההפקה, מעל השולחנות.

הן מתקשרות, שואלות אם יש לך דקה, התחקירניות
(ואתה, יש לך דקה. תמיד יש לך דקה. מה דקה? שעה!)
הן כלשהו מסבירות, התחקירניות, כלשהו מביאות דוגמאות
מי יהיה שם עוד? ואז נותנות שמות.
מנחיתות את זה באלגנט כמו עפיפון
ניימדרופינג של חכמים כאלה, על רמה, נניח:
דב אלפון.
ואתה, מה אתה? זאת אומרת, אני - בינינו, סתם דלפון.
אבל זרקתי פעם איזה משפט באיזה עיתון
והן אספו אותי, התחקירניות, אליהן, לחיקן, לארכיון
החביאו אותי בתוך ירכיהן, בחום גופן, מצב אקורדיון.
ואלה (התחקירניות, התחקירניות) הרי יש להן קול יפה בטלפון
מה יפה? אחד כזה שממלא לך את האון;
מציעות לך, דיבור שזוף, שתבוא אליהן לתוכנית
על מה? למה? פאנליסטים; שולחן עגול, דעות בתוך תרבית.
ומי, ומי מגיש? מכאן והלאה רק שם פרטי
והוא - השם פרטי - אל תדאג, לא עושה זאת פורנוגרפי, ביוגרפי
אינטרטקסטואלי, אינטר־אינטרקונטיננטלי
השם יודע לאיזה שם תגיד בסוף תודה, כי רפי -
בסופו של דבר לכולם קוראים שם רפי.

ובכן, אייטם ריק ואתה רצוי.
עכשיו אתה משחק עם זה, עם הנו, איך קוראים אותו עם המשפט הזה?
חמש עשרה שניות? חמש עשרה דקות?
וכאן, אתה כבר מדמיין אותן על הברכיים, דופק להן בכוונה בדיחות גרועות
והן צוחקת. על הכל צוחקות. מה צוחקות? מתעלפות!
והן אומרות:
בוא. בוא, נו. מה איכפת לך? זה יעזור לך לקריירה
ימנף אותה. מה, מה יכול להיות כבר רע?
בוא. בוא אלינו לפלוגה. יש קפה ויש עוגה.
בוא. בוא אלינו. לא זוכר לאיפה. רשת, קשת
משהו ברמת החייל, העורך למעלה ינווט כבר הקשקשת.
ואז אתה מרגיש חתיך יותר (גם אם אתה כבר חתיך)
מצחיק יותר (גם אתה כבר מצחיק)
חיָיתי יותר, גברי יותר (במידה, במידה. זה צריך להיות במידה, הדבר הזה)
רגיש יותר (אותו דבר).
אתה מרגיש יותר. יותר מה? לא חשוב
העיקר יותר ממה שממך. ממה שאתה תופס מעצמך.
אה, ויש גם מוניות.

עכשיו, זו נקודה חשובה, בעלת מניות -
תחקירניות, אוחזות במחשופיהן פצצות שכנוע; מוניות.
הלוך־חזור עלינו, לא צריך חשבוניות.
ואתה, זאת אומרת, אני - מה כבר אנוכי האנוכי צריך בחיים האלה?
ראש קטן, קחו אותי, תחזירו; בופה כלול במושבי העור
נהג קבוע של ההפקה, מזגן חינם, קופא מקור.
ואתה, זאת אומרת - אני, אני כבר מכיר אותי; לא אשלוט בעצמי עם הנהג של ההפקה:
"מי, ממישאתה מסיע, מתנהג יעני חרא? ומי, ממישאתה מסיע, משחק אותה יורד
עם?"
ואני, זאת אומרת - אתה, כאן כבר כקורא מרגיש בטוח; מה שלא יהיה, יש לך מונית
חזרה;
אתה יכול לקרוא השיר מההתחלה.

אוי, לא. אוי, וי
זמיר.
איזה חוסר אפשרויות
נכנסתי למאגר של התחקירניות.
אני ברשימות.
עכשיו אני כבר "זה, נו, בוא נפנה להוא"
שמתארח בתוכנית של המגיש "נו, בוא ניקח את ההוא שכבר הגיש את לילה כלשהו"
טאטוא, טאטוא, טאטוא.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ