"מחאת כפיים": אז מהו שיר מחאה טוב?

קשה לכתוב שירה טובה וקשה לכתוב מחאה טובה. תתרכזו במחאה – יוצא פמפלט. תתרכזו בשירה – המחאה תישכח. ובכל זאת, לפעמים יש הצלחות

יצהר ורדי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
יצהר ורדי

מחאת כפיים: אנתולוגיית שירה חברתית

עורכים: גלעד מאירי, נועה שקרג'י, דורית ויסמן. הוצאת מקום לשירה, 232 עמ', 50 שקלים

אינספור דציבלים מפרידים בין המשפט "אוֹלְגָה מַצְמִידָה מְחִירִים וְדִמְעוֹתֶיהָ מְעַרְפְּלוֹת אֶת מִסְפְּרֵי הַבֵּיצִים", שמביאה ריקי דסקל בקובץ שלפנינו (עמ' 66), לבין צרחות מִז'אנר "אנחנו דור מזוין - עכשיו מעונן". בין האנדרסטייטמנט לצרחה, בין הסיפור האישי לקלישאה הפוליטית, בין "כיכר בתל־אביב" מאת ורדה שפין (עמ' 106) לשירֵי־מניפסט שטחיים כמו "לא פראיירים" של "הדג נחש", משתרעת הסקאלה רחבת הידיים שבתוכה נושמת הספרות, ובתוכה השירה, ובתוכה שירת המחאה, ובתוכה שירת המחאה החברתית. ואיך שלא נסתכל על זה, העוצמה טמונה בלשון ההמעטה.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ