המוסיקה של שירת יוכבד בת-מרים

יוכבד בת-מרים מגיעה אל הסגנון שצמח בחבורת "טורים". ובכל זאת, אין זו המוסיקה של שלונסקי ואלתרמן. היא בהירה מדי, עסוקה מאוד במודעות לוויתור

יצחק לאור
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
יצחק לאור

יוכבד בת־מרים, מחצית מול מחצית, כל השירים, בעריכת רות קרטון־בלום, הוצאת הקיבוץ המאוחד, מוסד ביאליק, 2014,
 584 עמודים

מאז התפרסם מבחר מקיף משיריה ב-1963, ועוד לפני כן, בשנות הדממה שגזרה על עצמה, היתה יוכבד בת־מרים מעין גיבורה מוארת בצל. משוררים הקדישו לה שירים ומבקרים כתבו עליה, בעיקר דן מירון.

היא נולדה ב-1901 כיוכבד ז'לניאק. כשהיתה בת 17 שמעה במפגש בהומל, שאליה עקר אביה, את טשרניחובסקי. אז שינתה את שמה לבת־מרים, בת הנביאה. הדו־משמעות של עוצמה נשית ו"הסכמה גברית" תלווה אותה. יעקב כהן קיבל אותה, ברל כצנלסון קיבל אותה, אלתרמן קיבל אותה. ספק אם היתה עוד משוררת עברייה שכתבה "כמו גברים", כלומר כשותפה שוות־זכויות בזירה האמנותית. בעניין זה היתה בת למהפכה הבולשביקית.