בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"בְּסַכִּין חַדָה חָרַטְתי פרצוף לֵיצָן צוחֵק"


יונתן ברקאי איבד את אביו בגיל שש והסתתר עם אמו במלחמת העולם. בספרו, במקום להתחלחל מהמוות הוא מתבונן במופעיו כבקרנבל גרוטסקי

תגובות

באווירה הפסטורלית של בית העלמין 
יונתן ברקאי. הוצאת אבן חושן, 
69 עמודים, 48 שקלים יש שירים שניכר בהם כי נולדו במטרה להגיע לקהל קוראים ולהרעיף עליו רוב טובה ורושם. שירים כאלה, לרוב אינם נוטים להצטנע ולעתים אף מצהירים בגאון על ערכם ותרומתם הפוטנציאלית. לעומתם, דווקא שירה שנולדה מתוך ניסיון לגאול את הנפש שיצרה אותה, בלי שתכוון להשפעה כלשהי על קוראיה, עשויה להביא גאולה, ולכל הפחות יופי, לעולם. יונתן ברקאי נולד בפולין ב–1935, והעשור הראשון לחייו כלל על כן שנים ואירועים שאפילו השירה מתקשה...

קבלו גישה מלאה לכל תכני הארץ באתר ובסמארטפון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו