"שחיטה כשרה" הוא צירוף הגיוני כמו "אונס חוקי"

הספר "תיקוני שואה" חשוב ללא-טבעונים שיש בהם הכרה מוסרית וחמלה בסיסית מפני שהוא מבהיר שאי אפשר לעקוף את שאלת בעלי החיים

דרור בורשטיין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
דרור בורשטיין

תיקוני שואה

חן ישראל קלינמן. הוצאת כרמל/ עמדה חדשה, 162 עמודים, 55 שקלים

את ספרו החדש של חן ישראל קלינמן (שהיה שותפי לעריכה, יחד עם רון דהן, של גיליון 104 ב"הליקון") קראתי בהתרגשות, בכאב, ולא פעם בדמעות. לכאורה זה עוד ספר על שאלת בעלי החיים. מה עוד אפשר לומר? ובכן, אפשר.

הספר הזה חשוב גם לטבעונים ה"משוכנעים", מפני שהוא נותן הקשר, וממילא ביסוס והצדקה, לטבעונות. וההקשר הזה הוא הדבר הכי רחוק מ"טרנד", מפני שהוא יורד אל שורשי הקיום. רן יגיל רומז לנקודה זו בגב הספר: הצורה של הספר היא חלק חשוב מן המסר. והצורה היא כוּלית: עוד שיר, ועוד סיפור, ועוד זיכרון ילדות, ועוד תיאור של חתול אהוב, ועוד תיאור של משאית המובילה חתולים (כן!) לשחיטה. מדוע "עוד ועוד"? כי כל יצור ראוי לשיר, לסיפור, לזיכרון. וכל שחיטה, כאמור בספר, היא הרצח הראשון. היא הרצח הראשון מבחינת זה שנרצח. ולכן אי אפשר לכתוב על זה בקצרה, ולא בהכללה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ