פואמה

האפר של גראמשי

"כָּאן דִּמְמַת הַמָּוֶת הִיא אֱמוּנָה שֶׁל דְּמָמָה אֶזְרָחִית בִּבְנֵי אָדָם שֶׁעוֹדָם בְּנֵי אָדָם", קטעים 4-1 מהפואמה. תירגם מאיטלקית והעיר: יצחק לאור

מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
פייר פאולו פאזוליני

את "האפר של גראמשי" כתב פייר פאולו פאזוליני ב-1954. מחזור השירים התפרסם בספר, שנשא את שמו, שלוש שנים אחר כך וזיכה את המשורר בפרס יוקרתי. שלוש שנים לפני סיום סרטו הראשון ("אקטונה", 1960) היה פאזוליני כבר במרכז הזירה התרבותית של איטליה.

את כתביו של אנטוניו גראמשי, אבי המפלגה הקומוניסטית האיטלקית, "גילה" פאזוליני, לדבריו, עוד לפני שקרא את קרל מרקס. כאן בשיר, עולה המשורר לרגל אל קברו של הוגה הדיעות שנמק בכלא הפאשיסטי של מוסוליני ומת זמן מה אחרי ששוחרר. מה שמשך את המשורר אל גראמשי היה הקשר שקשר הוגה הדעות בין "תפקיד האינטלקטואלים" ו"תרבות העם האיטלקית" (בנבדל מהתרבות הגבוהה, תרבותם של האינטלקטואלים). פאזוליני מקדם את ההבהרה הזאת: הוא נמשך אל העם, אל תרבותו, והוא עושה זאת בשפה הגבוהה, בשירה הגבוהה, ברוח דנטה. הוא יודע שההיסטוריה שלו קיימת כהיסטוריה של בורגנים, כלומר בתודעה. הוא נמשך בתשוקה עזה אל מי שחייהם אינם אלא חיים בלי תודעה, אל מי שחייהם, בעיניו, הם התפרנסות, התקיימות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ