שיר |

המסעות שלא

"הַמַּסָּעוֹת, כְּמוֹ עֲנָנִים חוֹלְפִים מֵעַל לַבַּיִת / הָיוּ שֶׁל אֲחֵרִים. נִשְׁאַרְנוּ כָּאן / לֹא הַטִּיסוֹת, וּבֶטַח לֹא הַשַּׁיִט / לֹֹא שֶׁלָּנוּ יִהְיוּ, גַּם לֹא הַכֶּסֶף, לֹא הַזְּמַן"

יצחק לאור
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
יצחק לאור

הַמַּסָּעוֹת, כְּמוֹ עֲנָנִים חוֹלְפִים מֵעַל לַבַּיִת
הָיוּ שֶׁל אֲחֵרִים. נִשְׁאַרְנוּ כָּאן
לֹא הַטִּיסוֹת, וּבֶטַח לֹא הַשַּׁיִט
לֹֹא שֶׁלָּנוּ יִהְיוּ, גַּם לֹא הַכֶּסֶף, לֹא הַזְּמַן

רַק מַדְרִיכֵי הַמַּסָּעוֹת עִם הַמַּפּוֹת עוֹמְדִים
בַּאֲרוֹנֵנוּ יַחַד עִם כָּל מַה שֶׁעוֹד נִשְׁאַר לִקְרֹֹא
נָכוֹן, יש נוֹרָא מִזֶּה, הַגּוּף לֹא מֵפִיק כְּבָר יְלָדִים
וּמַסָּעוֹת הֵם רַק פָּנָס אֶחָד אֲשֶׁר כָּבָה אוֹרוֹ