"בעולם שלכם אני דרגה חמישית"

החיבור שתהילה חכימי, משוררת ומהנדסת מכונות, יוצרת בין המכונה לשפה הוא שנותן לספרה את טעמו המיוחד והשמח, למרות תכניו העצובים

שירה סתיו
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שירה סתיו

מחר נעבוד

תהילה חכימי. הוצאת טנג'יר, 
114 עמודים, 55 שקלים

אולי לכל משורר, לכל משוררת, יש שיר כזה, שמנסה לתאר את היעשותו, או הפיכתו, או התקדשותו לאדם שהשירה היא עניינו, או, במלותיה של תהילה חכימי, למי ש"ערה/ למצב הקיומי של/ המלה". השיר המודפס על גב העטיפה האדומה והמזמינה בספר שיריה של חכימי (מהעטיפות היפות שנראו כאן לאחרונה, בעיצוב אבי בוחבוט, עם עבודה של לירון כהן) מושך את תשומת הלב אל רגע כזה: "כשהייתי ילדה נזפו בי/ לכי זקוף/ דברי ברור/ אל תבלעי מלים/ ובחום פלצות של קיץ אחד/ נפער בולען בכביש הגבול עם ירדן". רגע הופעתה של השירה נרשם כרגע מהמם ואלים, התפרצות פתאומית של אנרגיה אחרי שנים של ריסון והחזקה עצמית. זה אירוע שמשמעותו כפולה ומנוגדת: הבור שנפער יכול לבלוע את הכל פנימה, בה בעת שהוא משחרר החוצה כוחות אצורים. וכל זה מתרחש "על הגבול", ומאיים להפילו.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ