בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"אֲנִי יָדִית שֶׁל דֶּלֶת שֶׁל חֶדֶר שֶׁבּוֹ זוּג עוֹשֶׂה אַהֲבָה"

השירה של שגיא אלנקווה בספרו "אפור נוצץ" היא הדבר הקרוב ביותר למה שחנה ארנדט מתארת 
כ"קרוב יותר מכל למחשבה שהולידה אותו"

תגובות

אפור נוצץ, מאת שגיא אלנקווה, הוצאת אפיק, 2015, 102 עמודים "דיבור על משוררים", כתבה חנה ארנדט בחיבורה על ברכט, "הוא משימה לא נוחה; משוררים קיימים כדי שנצטט אותם, לא כדי שנדבר עליהם", ולפיכך מצאתי את עצמי מצטט מספר השירים הזה, "אפור נוצץ" מאת שגיא אלנקווה, שורות רבות ומנקד אותן, כדי שידגימו את מה שבכל שיר נמשך על פני עמוד שלם, המוביל אותך אל האין, דרך הריקון ההדרגתי של החומרים הלשוניים, ושל האני, ושל העולם. אני מתחיל מציטוט שיר קצר, ובכל זאת, אפשר להדגים באמצעותו את ההולכה מן היש (האב), דרך...

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו