הזמן המוחק על פי ישראל פנקס

בספר שיריו של פנקס, "האם את עדיין רואה אותי", מתברר שרק השפה השקופה ביותר עשויה לעשות איזשהו צדק עם השוד שהזמן שודד אותנו

שמעון זנדבנק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שמעון זנדבנק

האם את עדיין רואה אותי
ישראל פנקס. הוצאת אבן חושן, 
39 עמודים, 64 שקלים

בין המלים "הוא שוחה את השחייה היפה שבחייו" ובין "תנועות קטועות של מי שנראה כטובע" מפרידות 48 שנים. על השחייה היפה כתב ישראל פנקס בקובץ הקטן "ארבעה עשר שירים" בשנת 1961; על הטביעה הוא כותב בשנת 2009, וכולל אותו בקובץ הקטן אף הוא, המונח עכשיו לפנינו. אבל המרחק בין השניים אינו רק עניין של מצב רוח, משהו כגון אנרגיה גנדרנית של איש צעיר לעומת תשישות מדוכדכת של קשיש. מדובר במרחק שבין שתי קונספציות של מה ששירה צריכה להיות, בהתפתחות מרחיקת לכת בגישה לשיר, אולי חלק מהתפתחות הניכרת גם מעבר לשירתו של פנקס עצמו.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ