שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

כמעט על הסף

"כמעט על סף התמוטטות עצבים. היא צורחת על המזכירה האלקטרונית. כאילו, מה המזכירה האלקטרונית אשמה שהטכנאי של בזק לא הגיע"

ישראל נטע
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ישראל נטע

כמעט על סף

כמעט על סף התמוטטות עצבים. היא צורחת על המזכירה האלקטרונית. כאילו, מה המזכירה האלקטרונית אשמה שהטכנאי של בזק לא הגיע. בשמונה בערב, אחרי העבודה והכל, עוד ללכת ולצעוק על הטכנאי האידיוט. המדינה הזאתי. כל כך קשה. ברחוב, שינקין משהו, אנחנו שומעים מתוך איי אמ פי אמ לילית: אני יהודיה בדיוק כמוך. כך הקופאית האתיופית מחזירה לאיזה לקוח שהתעצבן בתור, מעניין מה הוא אמר לה, ליהודיה. טוב, כולנו יהודים עצבנים. דרורי מספרת: המנקה האריתראית במשרד בשמונה בערב רק היא ואני, והמפגרים שלי שלא מפסיקים להתקשר. כמעט על סף דמעות, הולכים להוריד לה עשרים אחוז מהמשכורת, מס עובדים זרים. איך היא תחיה. איך תשלח כסף הביתה לאמא. וממש למחרת אליזבת: מהפיליפינים, הנער שלה בבית הנכים. בן ארבע עשרה. שיתוק מוחין. כבר חודשיים שהוא עיוור לגמרי. המנתחים הרסו לו את העיניים. כמו בתנ"ך. ניקרו לו את העיניים מרוב ניתוחים ועניינים, בן של עובדת זרה. איך אני יחזיק מעמד כשמורידים לי עשרים אחוז. כל היום סביב החישובים האלה. ילד עיוור, אמא, נקיון בלילה. עשרים אחוז אלוהים אדירים איך אני יחזיק מעמד. בדרך הביתה, עמוק בתוך ים החושך, מנגנים קונצ'רטו לפסנתר של מוצרט. מלוא כל האוטו כבודו. אוי זה היה יפה כל כך. כלומר, אף פעם לא אהבנו מוצרט, יותר מדי נכון, אנחנו הרי סטראווינסקי בכלל, אבל הלילה, עמוק בתוך ים החושך, עם אליזבת, והנער העיוור שלה, גלמוד
לגמרי בין היהודים והמזכירה האלקטרונית המסכנה, מוצארט חשבתי גם זה סוג של גאולה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ