שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
יצחק לאור
יצחק לאור

"אחרי האור הצהוב", מאת מרגו פארן, הוצאת כרמל, 2015, 87 עמודים

לכאורה, חלומות צריכים לבימאי קולנוע. ובאמת הרבה מאוד סרטים כוללים בתוכם "חלומות", מעין סרט בתוך סרט, ורק לפעמים באמת משהו שונה מהסרט (למשל, חלומו של אקטונה בסרט של פאזוליני). לעתים רחוקות הסרט כולו נראה "כמו חלום", או כמו חלומות (היצ'קוק הוא המובהק ביותר). אבל כל עניין החלומות בקולנוע די מזויף, משום שהחלומות "האמיתיים" כוללים, עם היקיצה, מעט מדי פרטים, בתוך חושך אינסופי, והנרטיב שלהם, אם יש להם נרטיב, הוא תוצאה של רישום מאוחר, דיווח מילולי. כלומר, החלומות מוכרחים מתישהו לעבור ולהיות מלים, וכל כמה שפרויד לימד אותנו לקרוא חלומות ולדובב אותם, משהו בהם נשאר תמיד מסתורי, דווקא משום שקשה מאוד להנציחם כמות שהם, כמו שהיו, דממה, דממה במלים שלנו.