ישי שריד

פתאום החיטה לא טובה

פִּתְאוֹם הַחִטָּה לֹא טוֹבָה לָנוּ
אֵינָהּ נוֹחָה לְעִכּוּל, מַזִּיקָה לַבְּרִיאוּת
אַלְפֵי שָׁנִים הָיְתָה מַשְּׂאַת נַפְשֵׁנוּ
שֶׁלֹּא תִּיבַשׁ בַּבַּצֹּרֶת
שֶׁלֹּא תִּבֹּל בַּקָּרָה
מַרְאֵה שְׂדֵה שִׁבּוֹלִים מִלֵּא אוֹתָנוּ אֹשֶׁר
לְמַעֲנָהּ חִבַּרְנוּ אֶת תְּפִלּוֹתֵינוּ
מָלְאוּ אֲסָמֵינוּ בָּר, שַׁרְנוּ,
וְעַכְשָׁו הִיא מְנַפַּחַת אֶת כְּרֵסֵנוּ הַמְּפֻנֶּקֶת
דִּיאֶטָנִיּוֹת חֲטוּבוֹת מַזְהִירוֹת מִפָּנֶיהָ
חִזְּרוּ לַצַּיִד, לַחַיּוֹת, לַחֶלְבּוֹן,
לַקְּטוּ לָכֶם קִטְנִיּוֹת,
אֲבָל אֲנִי בּוֹצֵעַ כִּכַּר לֶחֶם חַמָּה,
כְּמוֹ שֶׁאִמָּא שָׁלְחָה אוֹתִי לְהָבִיא מֵהַמַּכֹּלֶת,
וּמַטְבִּיעַ בִּדְשֵׁנוּתָהּ אֶת שִׁנַּי, אֶת תַּאֲוָתִי.

תגובות