הַמָּוֶת - הִיא רָאֲתָה בְּבֵרוּר - נֶעֱלַם מֵאֲחוֹרֵי דֶּלֶת פְּתוּחָה

שירתה הגדולה של שרון אס ב"מוזיקת הנתיב הרחב" היא על מות אביה. היא "התכוננה" ליום הזה כמו לליל כלולות נורא, התמוטטות העולם

יצחק לאור
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
יצחק לאור

מוזיקת הנתיב הרחב, מאת שרון אס, הוצאת הליקון, 2015, 87 עמודים

ספרה החדש של שרון אס, "מוזיקת הנתיב הרחב", הוא אחד מספרי השירה היפים שראו אור באחרונה, אם לא היפה שבהם. אלה כמובן סופרלטיבים ריקים אם אין אומרים משהו על השירה עצמה, על מאמציה האמנותיים של המשוררת.

ובכן, זהו ספר מטאפורי סמיך ("אהוביה... הם פיגמנטים מדמיונה"; "ציפור חיצון של אש"; "אמשיך לתפור כסות למתים"). זהו ספר עמוס אימאז'ים ("אֶרוֹס, פושט היד, נע עליז בסמרטוטים"; "מישהי הולכת עכשיו הרחק מהתבוסה המלמדת גם ענווה, השפלת ראש שאין בה בְּזוּת, אבל גם מֶרי אש צהובה שחורה"). יש מעט מטונימיות, אותו מינימום המשמש בדרך כלל את המתגעגעים, את המעדיפים קונקרטי מאוד על פני המוסיקה הכבדה, הרב־כלית, המחליפה סולמות.

תגיות: