סוף סוף פגשתי את ההייקו הנכון

עד לאחרונה הייתי בטוח שאני שונא הייקו, אבל ספר השירים "קורת השער" של אלכס בן ארי שינה את דעתי. הוא דיבר אלי ודיבר אתי

דוד זונשיין
דוד זונשיין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
דוד זונשיין
דוד זונשיין

קורת השער, מאת אלכס בן ארי, הוצאת מוסד ביאליק, 2015, 61 עמודים

הייקו תמיד היה בשבילי אמנות ליודעי ח"ן. אני יודע כל מיני דברים, אבל לא ח"ן. כמו שאנשים מסתייגים משירה, אני הסתייגתי מהייקו. ההייקו קצר מדי ואני, אם היו לי אחים, הייתי רוצה שנהיה האחים קרמאזוב. הייקו הוא ספרינט ואני איש של ריצה מתונה ונחושה למרחקים ארוכים. כשאתה קורא הייקו, הטקסט נגמר מיד אחרי שהתחיל. אתה בוהה בו, בולע את הרוק, מנסה להתגבר על עלבון הבורות, עלבון הידיעה שאחרים מבינים ואתה לא. אז מצאתי לכל העניין הזה פיתרון: אני שונא הייקו!

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ