כּוּס שֶׁל גּוּף יַמִּי תּוֹקֵף! |

מדוע "מלכִּיטַוָּס" של יונתן לוי הוא ספר חשוב כל כך

השירה העברית, מאז סר ממנה צלו של אלתרמן, מנסה לברוח מהמטאפורות. אצל לוי חוזר המודחק המטאפורי והולם, בעיקר בעזרת הצורה הדרמטית

יצחק לאור
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
יצחק לאור

יונתן לוי, מַלְכִּיטַוָּס, דחק לספרות טובה, 2015, 240 עמודים

טינו מושקוביץ, גרינשפן, דחק לספרות טובה, 2015, 56 עמודים

ספרו של טינו מושקוביץ, "גרינשפן", נפתח בשיר על מעלית: "הַמַּעֲלִית אֵינָהּ נוֹסֶקֶת לַשָּׁמַיִם / וְלֹא צוֹנַחַת אֶל הָאֲפֵלָה/ הַמַּעֲלִית נוֹשֵׂאת מִשְׁקָל, יוֹרֶדֶת וְעוֹלָה, / חוֹרֶקֶת וְנִתְקַעַת לִפְעָמִים / עַל חֲבָלִים וְגַלְגַּלִּים מְפֻחָמִים". בהמשך מופיעות התחושות: "עַל הַמַּרְאָה מוֹפִיעַ טַעַם שֻׁמָּנִי / וּמִישֶׁהוּ הִשְׁתִּין, / וּמִישֶׁהוּ אָחֵר עִשֵּׁן וּבַשְּׁלוּלִית / כִּבָּה אֶת בְּדָל הַסִּרָחוֹן / שָׂרַף סִימָן עַל הַצִּפּוּי הַצַּמְרִירִי — כָּחֹל, / סִימָן כָּעוּר, / חָלָל קָמוּר וּדְחוּק־אֲוִיר, / וְעַל הַפִּיר הַזֶּה נִפְתַּחַת דֶּלֶת — זוֹ מַעֲלִית וְכָכָה הִיא פּוֹעֶלֶת".

תגיות: