בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"אַל תֹּאכְלוּ שְׁרִיר עֵגֶל שָׁחוּט, זֶהוּ בְּשָׂר עוֹלָלִים"

השירים בספרו של חן ישראל קלינמן, "רפאים בממשות החמלה", נצעקים בכל הכוח כי זו התגובה המתבקשת היחידה (למעט אלם) לנוכח ההתעללות בחיות

9תגובות

רפאים בממשות החמלה חן ישראל קלינמן. הוצאת דרור, 
103 עמודים, 50 שקלים "אַל תֹּאכְלוּ שְׁרִיר עֵגֶל שָׁחוּט, זֶהוּ בְּשָׂר עוֹלָלִים". מה אפשר להוסיף אחרי שורה כזאת? הרי הכל צפון בה: הקריעה מעל האם, הגעיות, הסירחון, הפחד, הכאב, הרצח. אבל בשירי ספרו החדש, "רפאים בממשות החמלה", חן ישראל קלַינמן ממשיך בכל זאת, מכביר עוד ועוד, כאילו בחיקוי של מכונת ההרג שעצם היקפה בלתי נתפש. הוא ממשיך מן העגל אל התרנגולת, האפרוח, הדג והפרה. הוא ממשיך הלאה משם אל האמצעים (אל הגידום, השיסוף, הגריסה, החניקה,...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו