לילך גליל
לילך גליל

"לו באתי ציפור" (הדסה טל)

הֶחָזֶה נִפְתָּח כְּשֶׁהַכְּנָפַיִם נִפְרָשׂוֹת
וְהַמָּקוֹר נוֹבֵעַ.
הַכַּפְתּוֹרִים נִּתְלָשִׁים מִן הַחֻלְצָה,
הָעֹרֶף נֶהְפַּך נוֹצָה.
שׁוּם לָשׁוֹן לֹא הֵבִיאָה אוֹתָהּ אֵלַי
מִלְּבַד פִּרְצֵי יָפְיָהּ
עִפְעוּף כְּנָפֶיהָ הוּא כְּמוֹ גַּן
פּוֹרֵעַ חֹק, סְלָעִים וּנְקָבִים
בָּאִים בָּהּ וְעָלֶיהָ.
הִיא מִסְתַּבֶּכֶת בִּכְנָפֶיהָ
בּוֹכָה בֵּין נְקִיקִים
כְּשֶׁהַקִּנִּים שֶׁלָּהּ רֵיקִים.
הִיא לֹא יוֹדַעַת אֶת נַפְשָׁהּ
כְּשֶׁאֲנִי צוֹעֶקֶת
בְּשָׂפָה שְׁסוּעָה
דּוֹרֶשֶׁת
אֶת שֶׁלִּי,
אֶת מֵעֹפִי,
אֶת מַהוּתִי —
מִי יִתֵּן מוֹתִי
תַּחְתַּיִךְ,
יוֹנָתִי.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ