שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

הכל מעורער אבל מדויק

אפשר לומר ללא היסוס, שיצחק לאור הוא מן המשוררים העיקריים הכותבים עברית כעת. מי שלא הכיר בכך עד כה יוכל לתקן את התרשמותו עכשיו, עם הופעת "חיים אחד"

דן מירון
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
דן מירון

חיים אחד: מבחר ושירים חדשים, מאת יצחק לאור, הוצאת הקיבוץ המאוחד ומוסד ביאליק, 2017, 496 עמודים

"מִלָּה הִיא הַתַּחְבֹּשֶת מִלָּה

הִיא הַפֶּצַע. מִלָּה הִיא

הַמֶּלַח"

(יצחק לאור, "מות המספֵּר")

על דבר מקומו המרכזי של יצחק לאור במרחב התרבותי־הספרותי שלנו — אין ולא יכול להיות ויכוח רציני. נוכחותו במרחב זה, ככל שהיא יכולה לעורר התנגדות, אי־רצון ואפילו רוגז, נקבעה כבר לפני עשרות שנים ועדיין היא קיימת בו כעובדה דינמית, פעילה ומתחדשת. כמעט בכל תחום שאליו פנה — פובליציסטיקה, הגות תרבותית, ביקורת ספרות, פרוזה בלטריסטית — הוא הטביע חותם בלתי ניתן למחיקה. אבל לאור הוא בראש ובראשונה משורר — מרבה יצירה, עז מבע, אינטנסיבי, אותנטי, ממוקד. יצירתו שופעת והולכת — תוך כך גם מתגוונת גיוון תימטי, טכני־פואטי וז'אנרי — זה ארבעים שנה. מאז הופעת קובץ הבכורה שלו, "נסיעה" (1982), פירסם שמונה קובצי שירה נוספים, מהם רחבי היקף ומגווני תמה ואופני דיבור שירי. כמעט כולם נעשו לציוני דרך בולטים בשירה הישראלית של התקופה, סימנו קו או קווי התפתחות חשובים בהתמודדותה של השירה עם המציאות הישראלית ועם מתחיה הרגשיים העצומים, האישיים והחברתיים.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ