שמרי את זיכרונך הרע נפרד מזיכרוני הרע, נפרד מייסורי, נפרד מגסותי

בחלק גדול משירי האהבה של יצחק לאור הפרטנר נהפך לזולת רק לאחר שהאהבה ואפילו התשוקה כבר הסתלקו ואת מקומן תפסו הניכור ואפילו הבחילה. פרק שלישי במסה על שירתו של יצחק לאור עם צאת מבחר שיריו "חיים אחד"

דן מירון
דן מירון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
דן מירון
דן מירון

מתוך ההתרכזות בגוף ובשלמותו מגיע יצחק לאור בהכרח גם לרתיעה מן העצמיות האוטרקית של הגוף הסגור בתוך עצמו. הרי שלמות הגוף אפשרית רק בעידן הילדות והעלומים ומיד עם תום הנעורים מתחילה "נבילתו" של הגוף. מי שנסוג לתוכו בבגרותו נסוג ל"מחבוא — מוזנח, מקומט, אבוד כבר" (עמ' 40). הגוף ה"מחפש מנוחה אבודה" (עמ' 39) מתפורר לנגד עינינו. גם התשוקה המינית אינה עוצרת את נבילתו ואינה גוברת עליה. גם כשהאבר הזכרי שרוי בעומק האבר הנשי הגוף הוא כמו "נורה כבה נדלק" (עמ' 126), כלומר, נורה שעל סף "הישרפות" וכבייה, אם כי פרפורי האור־חושך המתרחשים בעת התכת חוט המתכת הבוהק שבתוכה יכולים להיראות גם כפרפורי התרגשות ופורקן.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ