אלכס בן־ארי

יום העצמאות, היום בו ממרקים ומציגים לראווה את איתנותה ולכידותה של המסגרת המאגדת את חיינו כאן. הכרזת המדינה, מגילת העצמאות, הדגל, ההמנון, חידון התנ"ך, גבעת חלפון, שירי הלהקות, אתרי קק"ל וכן הלאה, השלימו את הלא־חסר־לנו־כלום. 
כמו ימים אחרים השמים במרכזם היבט יחיד של הקיום, התוצאה היא כפולת פנים: הבלטה והשטחה. יש לחשוב בהקשר זה למשל על "יום המעשים הטובים", אותה התגייסות פסטיבלית גורפת אך קצרת מועד להיטיב בכל מקום, במירב העוצמה ובשיא הנראות, שבמקביל מעמעמת את האמת המורכבת הרבה יותר של מעמדם השברירי והנידח של מעשים טובים בתוך המרקם המפולש ורווי האינטרסים של היומיום. כמה מאיים נשמע פתאום בהקשר הזה ביטוי הזמן התמים המחזיר אותנו למציאות הזו: "היום שאחרי יום המעשים הטובים". 

תגיות קשורות:

תגובות