העולם כולו טרוף־רוח, כי האדם אכל תפוח

בשנים הארוכות שבהן למדתי בהנחייתו של עמינדב דיקמן שוחחנו רבות על האופן שבו ראוי לתרגם שירה קלאסית לעברית

רונן סוניס
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רונן סוניס

הצלב והוורד: שירה לטינית מימי הביניים, מבחר ותרגום: עמינדב דיקמן, הוצאת קשב לשירה, 2017, 208 עמודים

היום, כשעולה שוב הדיון על "הספרות העברית כספרות אירופית" ונענה מיד ב"הופה, פה זה לא אירופה", כדאי לשני הצדדים להביא בחשבון את העובדה שנדבך מרכזי בספרות אירופה נעדר כמעט לחלוטין מן הספרות העברית. בין ורגיליוס, הורטיוס ואובידיוס, משוררי תור הזהב של רומא הקלאסית, לבין דנטה, צ'וסר או וִיוֹן, הניצבים מעברם השני של ימי הביניים, ולמעשה גם הרבה אחריהם, נכתבה באירופה המערבית שירה בלטינית המאוחרת — אבל לאוזנינו הגיעו ממנה עד כה רק צלילים ספורים ושמועות אחדות. לגישור הפער הזה, המשתרע על פני אלף שנים ויותר, מוקדש הספר "הצלב והוורד: שירה לטינית מימי הביניים" בתרגומו של עמינדב דיקמן.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ