שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

השירה העברית כבר החליטה: יש אלוהים

החידוש האמוני הגדול המתרחש בשירה העברית טומן בחובו בשורה אך גם סכנה. סכנה — משום שעליית שירת הימין בזמן שהשלטון המוביל במדינה הוא ימני פירושה שירה שלא מתנגדת לשלטון, שלוחמת בפרות קדושות מן העבר ומאתרגת את שליטי ההווה. שירה כזו עלולה להגיע עד מהרה לידי ניוון מחשבתי. אנתולוגיה בנושא אלוהים. עריכה ומבוא: אילן ברקוביץ'

אילן ברקוביץ'
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אילן ברקוביץ'

בתזוזת הלוחות הטקטוניים של השירה העברית מתרחשת בעצם הימים האלה דרמה אדירה הקשורה בשאלות של זהות, דת ואמונה. ספרי השירה שראו אור בשנים אחרונות והשירים המתפרסמים במוספי הספרות מוכיחים כי השירה העברית כבר החליטה: יש אלוהים!

ואולם, באמונה באלוהי העברים המקראי אין כל חדש, שכן מאז ימיה הראשונים בארץ הזאת ועד היום, הקאנון של שירתנו עוצב על ידי משוררים מאמינים במידה זו או אחרת, שנשענו על המקורות היהודיים בשירתם. לא באמת נולדו לנו משוררים חילוניים ואלו שמרדו ורצו להיות כאלה עד מהרה שבו והצטנפו ברחמה המחבק של היהדוּת על גוֹניה השונים. הפחד להישאר מחוץ למחנה גבר על כולם. החידוש הגדול המתרחש עתה הוא בכך שלראשונה בתולדות השירה העברית זרמים ימניים משתלטים על מרכז הזירה שהיתה בשליטת משוררי השמאל, והופכים את הקאנון כולו לימני: עליית קבוצת השירה "ערספואטיקה" בשילוב עם קבוצת השירה הירושלמית "משיב הרוח" על שיתופי הפעולה העולים כפורחים בין שתי הקבוצות הללו, הופכים את השירה העברית בת ימינו לימנית מאי פעם.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ