אילו היה להם עורך תקיף

לעתים קרובות נתקלתי, כעורך וגם כקורא, במקרים של משוררים ומשוררות שאינם מלטשים ואינם עורכים כלל את שיריהם ומציגים את קוצר ידם או את קוצר רוחם ככתיבה הבוקעת "מן הבטן", כ"יצירתיות" שהם עבדיה הנרצעים. חלק שני במסה על השירה

דורי מנור
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
דורי מנור

כמה מהמשוררים האהובים עלי ביותר הם כאלה שבזמן קריאת ספריהם אני לא מפסיק לבַכות את העובדה שלא היה להם עורך קשוב ותקיף. מהבחינה הזאת, כלל לא משנה אם מדובר בעורך "רשמי" מטעם ההוצאה לאור, כנהוג היום, או בחברים יודעי ספר המסוגלים להציע לכותב מבט חיצוני ולהשיא עצה טובה. אני נזכר בקטע הנפלא מתוך "אמנות השירה" שכתב המשורר והמבקר הצרפתי ניקולה בואלו ב-1674, שבו הוא מדבר על הצורך החיוני של כל משורר בביקורת. היום הוא ודאי היה מדבר לא על ביקורת, אלא על עריכה:

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ