פּן דווקא כּן

כמה חוקרי ספרות יכולים לומר על עצמם: "גאלתי משורר מסכנת שכחה"? חגית הלפרין עשתה זאת תחילה לכלל שירי אלכסנדר פן, ועכשיו — לשירתו הפוליטית. והכרך הזה, מהרבה סיבות, מעניין יותר

מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יצחק לאור

אלכסנדר פן, הטור האדום, עורכת חגית הלפרין, הוצאת הקיבוץ המאוחד ומרכז קיפ לחקר הספרות העברית, 560 עמודים

אלכסנדר פן, בכל פגישה מקרית, מבחר, עורך עוזי שביט, 126 עמודים

ב-1965 התפלגה המפלגה הקומוניסטית הישראלית. פלג אחד, בראשות משה סנה, נטל עמו את השם מק"י ואת הרכוש המפלגתי בתל אביב. הפלג האחר, בראשות מאיר וילנר, תופיק טובי ואמיל חביבי, נאלץ להמציא את השם רק"ח וקיבל את הרכוש החיפאי. הסיבות לפילוג היו קשורות בהליכה ציונה של סנה ושותפיו לדרך, והן באו לידי ביטוי בוויכוח של ממש על יחסם של הקומוניסטים ללאומיות הערבית. אבל אחת מנקודות המתח — היום היא נראית קצת מוזרה — התגלעה בעניין הבחירות בארה"ב, שם התמודדו ב-1964 הנשיא לינדון ג'ונסון מול המועמד השמרני בארי גולדווֹטֶר, היהודי שתמך בו גם הקו־קלוקס־קלאן. הנוטים ציונה במק"י הביעו את דעתם בעיתון העברי שמוטב לאמריקאים ניצחון של ג'ונסון. האחרים חשבו שאין הבדל בין שני המועמדים האמריקאים, כולם אותו דבר.

תגיות: