גד קינר קיסינגר
גד קינר קיסינגר

רוב שיריו הליריים, פזמוניו ושירי הילדים של חנוך לוין עשויים בטכניקה השגורה והמוכרת ממחזותיו, של הזרה פרובוקטיבית שתכליתה לתקוף את תודעת הקורא ולעורר אותו לתופעות שנוהגים להדחיקן: המחלה, החידלון, היצרים והחשקים והפעילות הגופנית האינטימית והמינית. אני מגדיר טכניקה זו כתחבולת השרוול ההפוך: כל התפרים המכוערים, הרגשות המסלידים והאֵימות הדוחות הנתפשים בהסכמה שבשתיקה כטאבו, כעניינים שאין מדברים עליהם, זוכים אצל לוין להחצנה ולהבלטה, "נלבשים" כלפי חוץ, ואילו תחומי הרגש ה"לגיטימיים" — כאהבה, חמלה, זיכרון, רגישות אנושית — נהפכים לרוב לביטנה המוסתרת, להעמדת פנים צדקנית ונטולת גיבוי.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ