בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ככה כמו שהמלה ניתֶקֶת

אם שיריו של דוד ניאו בוחבוט, בספרו החדש "באישון ליל נצח", היכו בי כפטישים, הרי זה מפני שבשום אופן לא הצלחתי לקלף אותם ולהרגיע את עצמי באיזה רעיון, חכם יותר או חכם פחות, שביסודם או באחריתם

26תגובות

באישון ליל נצח, מאת דוד ניאו בוחבוט, עורך דורי מנור, הוצאת הקיבוץ המאוחד, סדרת ריתמוס, 2018, 61 עמודים בקריאה ראשונה היכו בי שירי "באישון ליל נצח" לדוד ניאו בוחבוט כפטישים. אחר כך התחלתי לנסות להבין מדוע — וזאת היתה טעות. מדובר בשירה שאסור לנסות להבין אותה. לכאורה, מה שאמרתי הרגע הוא בגדר גינוי מוחלט. האם ניתן לומר, אם להפליג רחוק־רחוק, על שורה כגון "האם אמשיל אותך ליום של קיץ" של שייקספיר שאסור לנסות להבין אותה? הרי המעבר מן המלים של שייקספיר לשכל הישר, לפשט, לפרפרזה הפרוזאית, חד וחלק לכאורה:...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו