השלולית הקטנה והחברות הגדולה

עוד בתחילת דרכו של נתן אלתרמן כמשורר בן חסותו של אברהם שלונסקי הוא לא היסס לנקוט קו עצמאי, אבל רק אחרי הוצאת ספרו "כוכבים בחוץ" ב-1938 נהפך אלתרמן למשורר נערץ בזכות עצמו. במלאות שמונים שנה ל"כוכבים בחוץ"

חגית הלפרין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
חגית הלפרין

מאמרו של המשורר אברהם שלונסקי "השלולית הקטנה והחברות הגדולה" עוסק בחברות בין סופרים כגורם מניע ומפרה את יצירתם. שלונסקי ניסה להוכיח כי החברות אינה נגלית תמיד על פני השטח, והוא מנה צמדי סופרים שנודעו בציבור כיריבים, ולעתים אף יריבים מושבעים. לדעתו, מעבר ליריבות היומיומית היו בין זוגות סופרים אלה יחסי קירבה נפשיים עמוקים מעצם היותם אנשי רוח. קהל הקוראים צמא הרכילות והסנסציות נהנה לעסוק בפרטים התפלים של ריבי הסופרים ולהתפלש ב"שלולית הקטנה", שהיא סמל לריבים הקטנים והקטנוניים שבחיי היום־יום. קהל הקוראים לא הבין כי הסופרים יודעים להתעלות מעל "שלוליות" ולהתחמם באור ה"חברות הגדולה", שהיא העיקר. לדעתו הריבים היו כקצף על פני המים וברגע של אמת, ברגעי צרה, התגייסו הסופרים לעזור למי שנחשבו יריביהם ("כתובים", 16.5.1929).

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ