אחיה לומר: השמש עוד זורחת

בפסק הזמן שניתן למשורר אוסיפ מנדלשטם לפני מותו בגולאג ניסה ככל יכולתו לכתוב שיר הלל לסטלין אבל תחת ידיו נצבעה החנופה תמיד בגוון של אירוניה

פטר קריקסונוב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
פטר קריקסונוב

כְּפִיתֶם עַל כַּף רַגְלִי אַדְמַת מִשְׁעָן אַחֶרֶת,

שְׁלַלְתֶּם מִמֶּנִּי יָם, וּמַסָּעוֹת וְהַמְרָאוֹת.

מַה הִשַּׂגְתֶּם בְּכָךְ? מְזִמַּתְכֶם מַזְהֶרֶת:

לֹא גְּזַלְתֶּם אֶת הַשְּׂפָתַיִם הַנָּעוֹת.

מאי 1935

בתחילת יולי 1934 מגיעים בני הזוג מנדלשטם לווֹרוֹנֶז', עיר פרובינציאלית לא קטנה ועם זאת לא גדולה שנגזר על המשורר לרַצות בה את גלותו במשך שלוש שנים, כלומר עד אמצע מאי 1937. שירי האוֹדה והאנטי־אודה נכתבו בגלות וורונז', לצד שירים רבים ונפלאים בנושאים אחרים.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ