בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אחיה לומר: השמש עוד זורחת

בפסק הזמן שניתן למשורר אוסיפ מנדלשטם לפני מותו בגולאג ניסה ככל יכולתו לכתוב שיר הלל לסטלין אבל תחת ידיו נצבעה החנופה תמיד בגוון של אירוניה

2תגובות

כְּפִיתֶם עַל כַּף רַגְלִי אַדְמַת מִשְׁעָן אַחֶרֶת, שְׁלַלְתֶּם מִמֶּנִּי יָם, וּמַסָּעוֹת וְהַמְרָאוֹת. מַה הִשַּׂגְתֶּם בְּכָךְ? מְזִמַּתְכֶם מַזְהֶרֶת: לֹא גְּזַלְתֶּם אֶת הַשְּׂפָתַיִם הַנָּעוֹת. מאי 1935 בתחילת יולי 1934 מגיעים בני הזוג מנדלשטם לווֹרוֹנֶז', עיר פרובינציאלית לא קטנה ועם זאת לא גדולה שנגזר על המשורר לרַצות בה את גלותו במשך שלוש שנים, כלומר עד אמצע מאי 1937. שירי האוֹדה והאנטי־אודה נכתבו בגלות וורונז', לצד שירים רבים ונפלאים בנושאים אחרים. לאחר שחרורו ניסה מנדלשטם לשוב...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו