בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איני עוסק בשירה. הנושא שלי הוא מלחמה וצער המלחמה

המשורר הבריטי וילפריד אוון שנפל בקרב ב-4 בנובמבר 1918, מעט לפני סוף מלחמת העולם הראשונה, והוא בן 25, נהפך לסמל של הפציפיזם וההתנגדות למלחמה. בחינה מדוקדקת של שיריו ומכתביו מלמדת שההפך הוא הנכון: הוא מעולם לא התחבט בשאלה אם המלחמה צודקת, אם מטרותיה ראויות או אם היא מוסרית אלא מכריח אותנו להתבונן באלימות עצמה, בלי הצדקות או הסברים, כריגוש אקסטטי. כהומוסקסואל, המלחמה גם איפשרה לו להיות "נורמלי"

תגובות

"אין זה ספר על גיבורים. השירה האנגלית עדיין אינה מסוגלת לדבר עליהם. גם לא על אודות מעשים, ארצות, או כל דבר הנוגע לתהילה, כבוד, עוצמה, אצילות, ריבונות או כוח, זולת המלחמה. מעבר לכך איני עוסק בשירה. הנושא שלי הוא מלחמה, וצער (pity) המלחמה. השירה היא בצער. אולם הקינות הללו אינן באות לנחם את הדור הזה. אולי את זה שאחריו. כל שמשורר יכול לעשות היום הוא להזהיר. לכן משוררים אמיתיים חייבים להיות דוברי אמת". שורות אלה כתב וילפרד אוון בהקדמה לספר שיריו שאותו לא זכה לפרסם טרם מותו ב-1918. על אף שהדברים...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו