דן מירון על ארז ביטון |

להיות נבדל מכם / להידמות למתכת אצילה / נדיר נדיר

לעומת שיריו המוקדמים של ארז ביטון, שהיו בעלי ייעוד "אתני" והמוסיקה המרוקאית הופיעה בה כיסוד בבניינה של קהילה מאוחדת, מולכת בספרו האחרון "בית הפסנתרים" המוסיקה הקלאסית המערבית, המרחיקה את המאזין מרגשותיו האישיים השליליים, דואה מעלה מן האגו המיוסר לסופר־אגו, מן האנושי לטרנסצנדנטי

דן מירון
דן מירון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
דן מירון
דן מירון

בקובץ שיריו "בית הפסנתרים" (הקיבוץ המאוחד, 2015) הגיעה שירתו של ארז ביטון לתחנתה העיקרית, אחרי שגברה על השלב האתני שלה. כאן נעשתה העבודה השירית והנפשית המאומצת והיסודית ביותר, והיא היתה כרוכה בהעלאה מפורטת מאוד, חושפנית, בלתי מתפשרת, מעין העבודה הנעשית בתהליך אנליטי, של זיכרונות משמונה השנים שעברו על המשורר בבית חינוך עיוורים בירושלים, שאליו הגיע כילד בן 12 וממנו יצא כגבר צעיר בן 20. אין ספק שהיו אלה השנים הקשות והפוריות ביותר בחייו; שנים שבהן עבר בהצלחה (רצופת כאבים וכישלונות ביניים) את תהליך ההתבגרות וההתחנכות, ובה בעת את תהליך ההתמודדות עם הטראומה שזה עתה קטעה את חייו וניתקה אותו מסביבתו וממשפחתו שלא יכלה להתמודד עוד עם מצוקתו.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ