אילן ברקוביץ'
אילן ברקוביץ'

על ספר שיריו הראשון של תומר אופגנג, "כדורים כתומים וקפה שחור" (2018, הוצאת פיוטית, עורכת: שושנה ויג), בעקבות פגישה עם המשורר בעיר מגוריו, חולון, 13.3.2019

לעומת כמה משוררים מצוינים מבני דורו, המשורר תומר אופגנג (יליד 1974), מחברו של ספר השירים המרגש "כדורים כתומים וקפה שחור", לא מסתיר את מצבו הנפשי מאחורי מטפורות ספרותיות. כבר בשיר הפתיחה של ספרו, "ג'אז", אותו הקדיש לשדר המוסיקה המיתולוגי דני קרפל ז"ל, הוא כותב על כך: "צָ'ארְלִי מִינְגּוּס / בַּבָּלָגָן שֶׁלּוֹ / עוֹשֶׂה סֵדֶר בְּתוֹכִי. / אֶקַּח שְׁלוֹשָׁה כַּדּוּרִים / כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶסְבֹּל, / כְּדֵי שֶׁאַרְשֶׁה לְעַצְמִי כָּל שֶׁאָסוּר, / כְּדֵי שֶׁאֶמְחַל עַל מָה שֶׁאֲנִי לֹא — / עַל חֹסֶר הַתּוֹעֶלֶת. // רְאִי, / אֲנִי חַי בְּמָקוֹם אַחֵר" (עמ' 9). בעולם ספרותי שמעדיף בדרך כלל את התדמית על פני המציאות צריך הרבה אומץ כדי לכתוב כך. אופגנג לא מסתיר את ההתמודדויות הנפשיות שלו בשיריו וכותב שירים על "או.סי.די" (עמ' 11), "הרס עצמי" (עמ' 35), ועל המחלה עצמה, בשירו המצוין "זאת המחלה": "אֲנִי טוֹבֵעַ בְּיַם הַיְּכוֹלוֹת שֶׁל אֲחֵרִים / חַף מִשְּׁאֵרִיּוֹת שֶׁל אֱמוּנָה כָּלְשֶׁהִי. / הַחוֹלֶה לְעוֹלָם לֹא יֵדַע / אִם הָיָה כּוֹתֵב / אֶת הַדְּבָרִים גַּם בְּמִדָּה / וְלֹא הָיָה חוֹלֶה. / זֹאת הַמַּחֲלָה" (עמ' 53).

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ