הזאבה האחרונה שמעל צריחיה מרחף ענן השפות

בניגוד לדליה רביקוביץ, ששירתה אומצה כלשון השירה הישראלית, יצירתה של נורית זרחי, שטירפדה כל אפשרות לשיוך, נתפשה כחריגה. אולם במבחר הנוכחי, שמבליט את המנעד הקולי שלה, את האתוס הנשי־אנושי ואת הצורות המורכבות שבהן היגרה שירתה מ"ערוגת העברית" וחזרה אליה, היא מתגלה מחדש כמשוררת האשה־ילדה־אֵם של דורה

לילך לחמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
לילך לחמן

בלוז לתינוקות נולדים — מבחר, מאת נורית זרחי, עורכת: רות קרטון בלום, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2019, 128 עמודים

יותר מחמישה עשורים אחרי שנדפס ספרה הראשון של נורית זרחי "ירוק ירוק" (מחברות לספרות, 1966) רואה אור אסופה משיריה, בסדרת "זוטא" של הקיבוץ המאוחד. הפורמט מאפשר לשאת בתיק־יד ספרון שאֶפשר לגמוע בדרכים (וראו כמה מן ה"זוּטאות" הנפלאות שראו אור באחרונה: יונה וולך, אבות ישורון, יאיר הורביץ וזלדה). הכינוס המיניאטורי הזה מזמן לנו התבוננות על היחס בין מבטה של זרחי בעולם לתמורות שעובר דימוי המציאות בשירתה.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ