שירים | תָּמִיד הָיִיתִי חֻלְיָה בַּשַּׁרְשֶׁרֶת שֶׁל יֶסְמֶנִים

שירים מאת מיטל נסים

מיטל נסים
מיטל נסים

אי

אֲנִי חוֹשֶׁבֶת עַל הָאִי הַלָּבָן הַשְּׂמֹאלָנִי, עַל הַנַּעֲרָה שֶׁהִתִּירוּ לָהּ לַחְשֹׁב בְּדִמּוּיִים, בְּמֶטָפוֹרוֹת. אֲנִי חוֹשֶׁבֶת עַל הַגִּבּוֹרָה שֶׁנּוֹלְדָה מֶרְחַק יְרִיקָה מִמֶּנִּי, וְרָאֲתָה אֶת הַכֹּל אַחֶרֶת לְגַמְרֵי, עַל זוֹ שֶׁהָיְתָה לָהּ סִפְרִיָּה מְלֵאָה בַּחֲשִׁיבוּת עַצְמִית, בְּלִי לָדַעַת אֶת זֶה בַּכְּלָל, עַל זוֹ שֶׁיֵּשׁ לָהּ עִבְרִית שֶׁאֲנִי יְכוֹלָה רַק לַחְלֹם עָלֶיהָ בַּחֲלוֹמוֹתַי הָרְטֻבִּים. אֲנִי חוֹשֶׁבֶת עַל חֲלוֹמוֹתַי הָרְטֻבִּים לִהְיוֹת הִיא, לַעֲשׂוֹת אֶת הַדֶּרֶךְ שֶׁלָּהּ. אֲנִי קוֹרֵאת עָלֶיהָ, עַל כָּךְ שֶׁהָיָה לָהּ קָשֶׁה בְּדַרְכָּהּ אֶל הַהַפְגָּנָה הַבָּאָה נֶגֶד הַכִּבּוּשׁ. אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הָיְתָה לִי תּוֹדַעַת הַפְגָּנָה מִן הַסּוּג הַזֶּה. אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁתָּמִיד הָיִיתִי חֻלְיָה בַּשַּׁרְשֶׁרֶת שֶׁל יֶסְמֶנִים שֶׁגִּבְּשׁוּ אֶת עֶמְדָּתָם הַפּוֹלִיטִית בְּיַחַס לְכֹשֶׁר הַהִשָּׂרְדוּת בַּמְּצִיאוּת שֶׁל שְׁנוֹת הַשִּׁבְעִים, שֶׁהָלְכוּ לִהְיוֹת מַזְכִּירֵי מִפְלֶגֶת הָעֲבוֹדָה בַּמּוֹעָצָה הַמְּקוֹמִית וְהִרְגִּיעוּ אֶת הָרוּחוֹת בְּוָאדִי סַאלִיבּ. וַאֲנִי כּוֹעֶסֶת עַל עַצְמִי וּמַכָּה עַל חֵטְא, עַל הַכְּמִיהָה שֶׁתָּמִיד הָיְתָה שָׁם לְהִתְלַכֵּד עַד אֵיפֹה, עַד בְּחִירַת מְקוֹם הַמְּגוּרִים! הַלָּבָן הַזֶּה עַכְשָׁו מוֹצִיא אוֹתִי מִדַּעְתִּי. אֲנִי חוֹשֶׁבֶת עַל הַשִּׁקּוּלִים שֶׁמַּנְחִים אוֹתִי, עַל הַפְּסַנְתֵּר שֶׁהִצַּבְתִּי בְּמֶרְכַּז הַחֶדֶר, עַל בְּחִירַת הַמִּלִּים, שֶׁלֹּא נִזְקָפוֹת לִזְכוּתִי. הֵן גַּם לֹא הָיוּ מְלִיצוֹת הַיֹּשֶׁר שֶׁלִּי כְּשֶׁנַּהַג הַמּוֹנִית הֵטִיחַ בִּי אֶת אַשְׁמַת הַהֶפְסֵד בִּבְחִירוֹת ("זֶה מָה שֶׁרָצִיתָ לֹא?") רַק בִּגְלַל שֶׁאֲנִי שְׁחֹרָה. אֲנִי חוֹשֶׁבֶת עַל הָאֶצְבַּע הַמַּאֲשִׁימָה, הָאָמָה שֶׁל נַהַג הַמּוֹנִית בְּפַרְצוּפִי, עַל גַּסּוּת הָרוּחַ שֶׁל מִי שֶׁעוֹמֵד אִתִּי בְּאוֹתוֹ מַחֲנֶה אֲבָל לֹא רוֹאֶה בִּי שֻׁתָּפָהּ, אֶלָּא מִשְׁעֶנֶת קָנֶה רָצוּץ בַּמַּקְסִימוּם. אֲנִי חוֹשֶׁבֶת עַל הֲרָמַת הָאַף הַתְּמִידִית בַּמִּסְדְּרוֹנוֹת אֲלֵיהֶם רָצִיתִי לְהִתְקַבֵּל בִּשְׁנוֹת הָעֶשְׂרִים שֶׁלִּי בְּאוּנִיבֶרְסִיטַת חֵיפָה, וּבָהּ בָּעֵת עַל הַטָּפַת הַמּוּסָר הַשְּׂמֹאלָנִית לְהַצְבִּיעַ נָכוֹן. אֲנִי חוֹשֶׁבֶת עַל עוֹבֶדֶת הַנִּקָּיוֹן שֶׁנִּקְלְעָה לַשִּׁעוּר עַל שִׁירָתָהּ שֶׁל דַּלְיָה רַבִּיקוֹבִיץ לֶאֱסֹף אֶת הַלִּכְלוּךְ מִסָּבִיב לַפַּח לְקוֹל עִידוּדָהּ הַנִּמְרָץ שֶׁל הַמַּרְצָה הַמְּחוֹנֶנֶת שֶׁרָצְתָה שֶׁיִּהְיֶה תָּמִיד תָּמִיד נָקִי.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ