אלחי סלומון
אלחי סלומון

בוקר עולה, חדש כמו השחר. זהרורי אובך מפכים על העמק. אגלי שחרית נקשרים באמירי העצים. בוקר עולה, כמו השחר, נמתחת אלומת האור החדשה, כמו אמש, בדיוק. גיאומטריה של המאורות, מִשְׁטָחִים, אֲדָמוֹת, טְבָעִים. פַּרְנָסוֹת. יוצאים עמלים למלאכה, כְּשֶׁהָיָה הכל כן יהיה, אין נוע. זה כאן ועכשיו, נוכח, ממלא כל, אנו באוסמוזה שהסתיימה עוד טרם החלה, עם האור, הכלים היו שלובים, פרושות תמיד הכפות, ומלאות.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ