שיר | וְכַמָּה שִׂמְחָה אֲמִתִּית מְפֻטְפֶּטֶת

אנדלוסיה, אפריל. שיר מאת יצחק לאור

יצחק לאור
יצחק לאור

נֵאוֹן הַלְּבָנָה סָדוּק, סוּס שָׁקוּף

מוֹעֵד, יָרוּי בַּמֵּצַח הַשָּׁקוּף שֶׁלּוֹ

וּמִתְנוֹדֵד לְהִתְבּוֹדֵד כְּמוֹ כָּל חַיָּה

גּוֹסֶסֶת. רוֹכְבוֹ שָׁקוּף, אַף הוּא אֵינֶנּוּ

אֶלָּא זִכָּרוֹן רוֹעֵד. לוֹרְקָה כָּתַב:

"קוֹלוֹתָיו שֶׁל הַמָּוֶת הוֹמִים

עַל גְּדָתוֹ שֶׁל הַגְּוָּאדַלְכִּיבִּיר".

אֲבָל בַּבֹּקֶר, הַיּוֹנִים מְפַזְּזוֹת

תגיות: