לפעמים התפילה שלי היא בכי, לפעמים היא צעקה

בערב קריאת שירה של נשים חרדיות ביפו פגשתי פמיניסטית חרדית שנלחמת להשמיע את קולהּ

סיגלית בנאי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
סיגלית בנאי

ערב קריאת שירה של נשים חרדיות בדירה ברחוב עזה ביפו. אני מגיעה קצת באיחור, כמעט דופקת בדלת הלא נכונה, מבחינה בבחורים מעשנים נרגילה בכניסה, ועולה עוד קומה ועוד קומה, עד שבקומה העליונה ציורים של עיירה יהודית ודמויות חסידיות לצד אמנות אקספרסיבית מכוונים אותי לדלת פתוחה. על הגג הן יושבות והמיקרופון עובר ביניהן. הן קוראות שירים בנושא תפילות, חלקם כמו פיוטים מחורזים וחלקם נאמרים בלב חשוף כמו בסליחות. אשה עומדת ושרה בקול דק וצלול "לפעמים התפילה שלי היא בכי, לפעמים היא צעקה", וכמה נשים ניגשות אליה ומחבקות.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ