מגרד את השפה עד זוב דם

בהלוויות, אבות ישורון היה מתקרב עד קצה הבור שבו הוטמן המת, כמעט עד כדי סכנת נפילה, לראות במו עיניו, במלוא חושיו המחודדים עד העוקץ, מוכנים תמיד לזינוק — מהו, מהו הדבר הזה של המוות. היבט נוסף על שירתו של אבות ישורון

אידה צורית
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אידה צורית

מאז בואו לעולם של הייצור התבוני, נחשף האדם לשאלה: מהו סוד החיים, והחתירה הבלתי נלאית לפצחו, זו המשותפת לילד החולם, לצדיק הכפרי ולזקן המשקיף על חייו ממעוף הציפור ושואל מה, מה כל זה היה. הוא גם הצורך המניע האצילי והנשגב אך גם המטריד והמתסכל מכל, של מדענים, פילוסופים, אמנים, או כל בעל תבונה שאינו מסתפק במציאות הגשמית והוא משתוקק להשיג את מה שמעבר.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ