דן מירון
דן מירון

באחד משירי מחזור האבל של הקובץ "דיוקן עצמי עם קוונט וחתול מת" (עם עובד, 1993) מתכתב תמיר גרינברג בצורה מעניינת עם שירו הארס־פואטי הידוע של אמיר גלבוע "באתי למלים הפשוטות". גלבוע, כזכור, נענה בסירוב לזה הבא ותובע ממנו: "הנה נבל, נגן לי בזה הנבל". הוא מטיח בפני חסיד זה של הליריקה הטהורה: "הבל נבל, חוטים וחבל. יש גבוה משמחה. יש עמוק מאבל", וכדי להגיע אל הגבוה והעמוק דרושות "המלים הפשוטות ביותר", "מלות הבר" שהן כ"מלילות הבר" שבשדה. גרינברג, הטוען שעדיין אין באפשרותו לכתוב ליריקה תקינה שכן הוא אינו שולט בהבדלים בין השירה האפית לשירה הלירית, קובע שגם כאשר יהפוך את האבל לליריקה לא יצליח להיפרד מן הריאליות של האובדן, שכן דומה שלגביו אין בשלב זה עמוק מאבל. תהיינה המלים פשוטות ככל שתהיינה, העמקת המבע עד קרקעית האבל תיבצר מהן. המוזה הלירית לא תוכל לסייע: אם "אמיר את האבל בנבל / אמיר את הנבל בחבל" (עמ' 18). הדברים תמציתיים והדוקים, אך משמעותם ברורה.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ