שיר | רָצִיתִי לִקְרֹא עוֹד וָעוֹד וָעוֹד סְפָרִים

אִמָּא, אֲנִי לֹא רוֹצָה לְהִתְרַבּוֹת,

אַף פַּעַם לֹא רָצִיתִי.

בִּמְקוֹם זֶה רָצִיתִי לַחֲצוֹת

אֶת הָאוֹקְיָנוֹס הָאַטְלַנְטִי

וּלְהַפְלִיג בְּקַו הַמַּשְׁוֶה,

וְכַאֲשֶׁר יִהְיֶה לִי יוֹתֵר זְמַן פָּנוּי

וּקְצָת יוֹתֵר כֶּסֶף, אַפְלִיג

שָׁם וְגַם שָׁם.

בֵּינְתַיִם אֲנִי מַפְלִיגָה בַּיָּם הַתִּיכוֹן

וּקְצָת בְּיָם אַדְרִיָאטִי,