דוּ פאַרשטייסט?

"אתם לעולם לא תבינו / הרי אתם מבינים רק / את השירים בחרוזים שכתבתי לשמחות / מורותי, הורי, אחי, שתישאו המון ברכות". ספוקן וורד נשים חרדיות בלב כיכר ציון בירושלים

סיגלית בנאי
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
סיגלית בנאי

בדרך לערב ספוקן וורד של נשים חרדיות בבית אורי צבי בירושלים אני עוצרת בבית שמש ללמוד אבולעפיה אצל הרב אמנון גרוס. הפעם באתי עם שאלה. האם בכלל יש מקום ביהדות לביטוי העצמי בכלי אמנותי? הלא הסיבה הראשונה שהתחלתי ללמוד תורה היתה כדי להרחיב את דת האינדיבידואליזם ההומניסטי שגדלתי עליה, ששמה את ה"אני" במרכז, למעגלים נוספים של זוגיות, משפחה וקהילה. איך אמרה פעם הרבנית לוריא בשיעור על חינוך ילדים: "אני מקבלת את פרויד ואדלר וכל התיאוריות, אבל לנו, כיהודים מאמינים, יש עוד משהו מעבר לעצמי ולדחפים. יש בורא לעולם. אנחנו חלק ממשהו הרבה יותר גדול"; וכאילו שמה מולי מראה.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ