שיר | אֲרוּרִים הַשָּׁנָה וְהַחֹדֶשׁ, הַיּוֹם הַשָּׁעָה וְהָרֶגַע

אֲרוּרִים הַשָּׁנָה וְהַחֹדֶשׁ, הַיּוֹם
הַשָּׁעָה וְהָרֶגַע, אוֹתָהּ תִּקְוַת שָׁוְא
שֶׁהִרְחִיקָה אוֹתִי מֵאַרְצִי עַד הֲלֹם!
כָּעֵת זֵכֶר צָרְפַת וְאַנְז'וּ אֵלַי שָׁב —

בַּשָּׁמַיִם יוֹנָה לֹא בִּשְּׂרָה לִי שָׁלוֹם
וְלִבִּי חָשׁ אֶת שֶׁבָּרָקִיעַ נֶחְשַׁב,
הֵן יָדוּעַ שֶׁזֶּהוּ סִימָן — אוֹת אָיֹם
אִם גַּלְגַּל מַארְס לְעֵבֶר חוּג סָאטוּרְנוּס סַב;
לֹא הוֹעִילוּ מְאַת תַּחְנוּנֵי יְדִידַי
כּי מוּלָם הַגּוֹרָל יִעֲצַנִי אַחֶרֶת.
אִם יִצְרִי לֹא עִוֵּר כָּלִיל אֶת תְּבוּנָתִי