משורר בשטח | כפרה על צ'כוב, צ'כוב יא עיוני, יא עזיזי

בשיר הנושא של ספרה החדש ממשיכה שושנה קרבסי את הקו שקבעה מירי רגב, שרת התרבות והספורט

אילן ברקוביץ'
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אילן ברקוביץ'

דובדבנים במדבר, מאת שושנה קַרְבָּסִי, הוצאת צבעונים, 2020, 136 עמודים

יש לפחות שתיים ואולי אפילו שלוש מסגרות הקשר שאפשר לקרוא דרכן את שירתה של שושנה קרבסי (ילידת 1964, נצרת עילית, ירושלים), המציינת בדש הפנימי האחורי של ספר השירים החדש שלה "דובדבנים במדבר" כי היא "בת להורים ממרוקו, רעיה ואם לחמישה ילדים". אחת כזו היא למשל דרך פראזה מהשיר המתריס של עדי קיסר, ממובילות המהפכה המזרחית החדשה בשירה הישראלית, "אני המזרחית", שבו היא לועגת לאלו שקוראים לשים מוסיקה מזרחית בחתונות כי "מִזְרָחִית עוֹשָׂה שָׂמֵחַ" ("שחור על גבי שחור", גרילה תרבות, 2014, עמ' 69), והשנייה היא באמצעות פראזה אחרת, הפעם מתוך השיר "חרדי מחמד" מאת עדן אביטבול, על פיה, כלשונו: "הַפּוֹלִיטִיקָה שֶׁל הַזֶּהוּיוֹת דּוֹעֶכֶת" ("נועדנו לגדולות אחרות", הוצאת טנג'יר, 2019, עמ' 71). למרות שבין שני הציטוטים הללו מפרידים בסך הכל חמש שנים נראה כי חלפו שנות דור מאז התרחשה המהפכה הספרותית של קיסר וחבריה ועד היום.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ