משורר בשטח | המשורר הפלינדרומי הישראלי הראשון

"מענג לו / זה זז / וזו זזה // זה זה! // זה זז / וזו זזה / זולג נֹעַם". נעם דובב כותב שירים שאפשר לקרוא אותם מהסוף להתחלה ומההתחלה לסוף באותה צורה

אילן ברקוביץ'
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אילן ברקוביץ'

הלימת מילה, מאת נעם דובב, הוצאת ברחש, עורכים: ערן הדס ודניאל עוז, 2020

"בלב הכתיבה / פועמת מילה / הלימה מילאה // אלימה מילה / הלימת מעופה / בי תכה, בלב". זהו שיר הנושא של ספרו הראשון של נעם דובב (יליד 1974, פתח תקווה), "הלימת מילה" (עמ' 10). הנה עוד כמה שירים — שירי הספר לא מנוקדים להוציא במקרים מוקשים — מתוך 11 שערי הספר: "ועֵדי אל / מה כאוב, עצוב שיר / חריש בוּצע בו / אך הם לא ידעו" (השיר "תודעת משורר רושמת עדות", עמ' 14); "נגמ"ש גר בלב / נגמ"ש פנימי / נפש מגן, בלב / רגש מגן" (השיר "נגמ"ש מגן", עמ' 20); "מענג לו / זה זז / וזו זזה // זה זה! // זה זז / וזו זזה / זולג נֹעַם" (השיר "הזזה", עמ' 37); ואחרון בינתיים: "מתמעט / מת מעט / כי ידע לבי / בלעדייך / טעם תם / טעם תם" (השיר "התמימות, לתומי, מתה", עמ' 50).

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ