השירה לא זקוקה לשחרור מהנפש. היא זקוקה לחיבור הנפש לגוף

שירתו של דורי מנור באה להציע לשפה העברית שהידרדרה לקיום לשוני של דלות, תכליתיות וכיעור, דרכי ביטוי שבאמצעותן שפתו הטבעית־אך־המחוספסת של הדובר הישראלי לא תתכחש ליופי

אפרים פודוקסיק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אפרים פודוקסיק

נפש אחת אחריךָ, שירים מאת דורי מנור, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2019, 125 עמודים

כבר בתרגומיו הראשונים לבודלר ולמשוררים אחרים, עוד בטרם פירסם שירים משל עצמו, ניסח דורי מנור במודע את המטרה אליה חתר: ליצור שפה פואטית שתהיה טבעית ונשגבת כאחת, שתדבר לאדם שנולד בתוך העבריות אך תמשוך אותו למחוזות היפה. הדבר דרש בנייה של משלב פואטי מיוחד, שיכלול את המלאכותיות המליצית של שפה מחודשת או מומצאת השבויה עדיין בחוויה הפרוזודית של שפות זרות, מצב שאיפיין את ראשית מפעל התחדשות השירה העברית; ומצד שני, שיהיה בה הדיבור הפרוזאי, ה"ישראליזציה" של הדיבור העברי הפואטי.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ