אלוהים העתיק מוואן גוך את הצהוב של השמש

בספרו החדש של רוני סומק , "כל כך הרבה אלוהים", האלוהים נמצא בכל מקום ובפרטים הקטנים, וסומק יודע לכתוב את הפרטים הקטנים היטב

רן יגיל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
רן יגיל

כל כך הרבה אלוהים, שירים מאת רוני סומק, כנרת זמורה־דביר, 2020, 80 עמודים

סוף סוף רוני סומק מגיע בשירתו לדון בשאלת האלוהות. עד כה היו אצלו בעיקר בני אדם: פערים מנטליים ועדתיים, עשירים ועניים, החברה הישראלית על כל ממסדיה, הצבא למשל, והרבה זיכרונות ילדות חמים; וגם קצת נוף, הרבה אורבּני ומעט כפרי. בכל אלה טיפל סומק באמצעות עולם מַראות של דימויים בטכניקה קולאז'ית, שבה דימוי עולה על דימוי, אסוציאציה רודפת אסוציאציה ומעבָּה את עומק השיר בתודעתו של הקורא, דורשת ממנו להיות דרוך וקשוב מחד, אבל גם כובשת אותו בקומוניקטיביות שלה מאידך. וזה יתרונו העיקרי של סומק כמשורר: הוא גם עמוק וגם קריא.

תגיות קשורות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ